במהלך שנות ה-70 סירבו באיגוד הקראטה היפני לאפשר לנבחרת הקראטה הישראלית להשתתף בטורניר כתוצאה ישירה של לחץ ערבי עליהם. רבות ממדינות ערב נשבעו שלא להצטרף לטורניר אם הנבחרת הישראלית תשתתף. היפנים נכנעו ללחץ.
בשנת 1972, במינכן, מתחרי הנבחרת האולימפית הישראלית נלקחו כבני ערובה על ידי מחבלים והוצאו להורג בחדרי המלון שלהם, בעוד ששאר חברי נבחרות הספורט בעולם המשיכו לשחק והתעלמו מהאירועים. יהודים שוב נרצחו על אדמות גרמניה ב-1972 על ידי הטרוריסטים מאש"ף לא רחוק ממחנה דכאו הנאצי.
זה מביא אותי להבנה חדשה ולשינוי תפיסה שאנחנו לא צריכים להיות תלויים יותר באומנות הלחימה היפנית אלא חייבים לסמוך על עצמנו ועל ההתפתחות שלנו כדי לבנות את אומנות הלחימה שלנו שתהיה אפילו חזקה יותר. זה היה הרעיון שלי כשעזבתי את ישראל לנסוע ליפן להביא עוד ידע ומיומנויות, אבל ברוח ידעתי שאנחנו חייבים בעלי ידע משל עצמנו, הבחירה שלי בלימודי הקנדו שהיא בעיקרה אימון לרוח.
אסור לנו לשכוח את הטבח בננקינג, סין, וכיצד הצבא היפני בייש את הקטאנה ואת רוחו של בושידו. אחת הסיבות שאני לא מתאמן בסגנון הצבא האימפריאלי של איאיידו בתורת החרב שלוקחת חיים ומסתכלת תמיד על בתי הספר לחרב לתת חיים ומלמדים חמלה.
אני כבר לא מלמד אומנויות לחימה יפניות מכיוון שהיה לי ניסיון רע עם פדרציית הקנדו היפנית ובחרתי לעזוב את הפדרציה שבניתי בישראל כיוון שבקנדו יפן החלו לערב שיקולים של פוליטיקה אל תוך הספורט והאינטרסים שלנו. בחרתי ליצור את הג'וג'יטסו הישראלי בצורה הטובה ביותר כזה שמבוסס על אתיקה ומוסר, בנוי מתוך הנחישות שלי, והרוח חסרת הפחד של 'לעולם אל תוותר'.
תמיד נתתי את הכבוד שלי לג'וג'וטסו היפני ולג'וג'וטסו הברזילאי שאני אוהב ושיניתי את קאפאפ קרב-מגע לג'יו ג'יטסו ישראלי יותר כדי לשמור גם על ערכים ומוסר אבל גם כדי להתאחד עם BJJ ואומנויות יפניות ומסורתיות.
אתיקה וקוד בושידו וקוד התנהגות של לוחמים חייבים להישמר, גם כאשר לעיתים נעשות טעויות בדרך , המטרה היא לעולם לא לאבד את היושרה שלנו ולא לשכוח את קוד ההתנהגות. רבים יכולים לכתוב על זה אבל רק מעטים יכולים לעשות בפועל.
במהלך מלחמת וייטנאם, כאשר חיילים אמריקאים היו אחראים לטבח My Lai, בראשות סגן וויליאם קאלי, הטבח נעצר על ידי 3 חיילים בלבד בראשות טייס מסוק. שמו היה, יו קלאוורס תומפסון, במשך שנים החיילים הללו נודו ונקראו בוגדים בזמן שממשלת ארה"ב ניסתה להסתיר את הטבח. זו אחת הסיבות שעבורי ב-IJJ הכי חשוב למצוא את האנשים הנכונים על ידי בחירת מנהיגים עם לב טוב, מוסר ואתיקה. אנחנו יכולים ללמד מיומנויות וטכניקות, אבל לא לב.
KAPAP היא שילוב של מספר שיטות, שמקורן בישראל, ונועד להוות גשר בין שיטות אלו. הוא נוצר בהשראת חלוצי ישראל ויצירתם, כמו עבודתו של משה פלדנקרייז, ומבוסס על ג'יו ג'יטסו. ב-1933 פגש פלדנקרייז את ג'יגורו קאנו, מייסד הג'ודו בפריז. קאנו עודד אותו ללמוד ג'ודו אצל מיקינוסוקה קוואישי. פלדנקרייז הפך לחבר קרוב של קאנו והתכתב איתו בקביעות. בשנת 1936 הוא זכה בחגורה שחורה בג'ודו, ולאחר מכן הוענק לו חגורה שחורה בתואר שני בשנת 1938.
הוא היה חבר מייסד שותף במועדון Ju-Jitsu Club de France, אחד ממועדוני הג'ודו הוותיקים באירופה, שקיים עד היום.
KAPAP פותח בארץ ישראל המנדטורית על ידי קבוצת מדריכים במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, כאשר החלק העיקרי בו אורגן ולמד. KAPAP וקרב-מגע נשארו זהים עד 1958 לפחות.
קרב מגע כמונח הופיע לראשונה בצבא ההגנה לישראל (צה"ל) בשנת 1965, אך במילון צה"ל משנת 1965 הוא לא הוגדר ורק קפ"פ – קרב פנים אל פנים, הוגדר כקרב יד- אל יד. ניתן להשתמש בידיים, סכינים, רובים, אקדחים וכידונים וכל כלי נשק בקרב פנים אל פנים (CQB – Close Quarters Battle.)
קרב מגע ו-KAPAP היו מונחים ששימשו להחלפה עבור אותו ארגון(בדומה ל-CQB ו-CQC – Close Quarters Combat) אבל הם לא תמיד מכילים את אותו הידע (טכניקות ותרגילים) בצה"ל במשך כל העשור שבין 1948-1958. תכנית הלימודים בלחימה יד ביד אומצה ברובה מזו שהייתה נהוגה בפלמ"ח.
למרות שהמונח KAPAP הופיע לראשונה ב-1940, רבים מתכניו עובדו בשנות ה-30 ב'חברות ההפעלה', במיוחד באגרוף ובג'וג'וטסו. שיטת הלחימה במקל הקצר פותחה על ידי מישל הורוביץ (RIP) במסגרת 'מחנות העולים'.
דמויות מפתח בפיתוח אומנויות הלחימה הישראליות:
גרשון קופלר
יצחק שטיבל
היינריך כהן
עמנואל גיל
קורט בנג'מין
מנשה הראל
משה הורוביץ
יהודה מרקוס
יהושע גלוברמן
עקיבא עצמון
עמוס גולני
מוסא פינקל
רפאל אטלס
אמנון יונה
יעקב סולומון
אברהם עדן
מיכה פרי
עוזי נמירובסקי
פול ביבר
אימי ליכטנפלד
גיורא שנאן
יפתח זייד
דוד לוי
בשנת 2000, לאחר שאיש לא השתמש במונח KAPAP מאז שנות ה-60, לא בתוך או מחוצה לישראל, הקים אבי נרדיה תוכנית הגנה עצמית חדשה עבור הימ"מ, היחידה הבכירה בישראל ללוחמה בטרור. כמדריך הרשמי של היחידה ובגלל שהיחידה גייסה אותו להקים תוכנית חדשה של לוחמי יד ביד, אבי קיבל את ההחלטה לכבד את זכרם של המדריכים שלא הוזכרו קודם לכן.
הוא בנה את פדרציית KAPAP (IKF) בשנת 2001 והחל להפיץ את השיטה מחוץ לישראל. השיטה הופצה מבית ספר אחד בלבד, ובמהלך השנים הפכה הקאפאפ לאומנות הלחימה הכי ישראלית שידועה ברחבי העולם.
ל-KAPAP אמונות מכובדות רבות וערכים מוצקים:
- – אנו מלמדים טכניקות מוכחות, כל אחת נבדקה ונבדקה ביסודיות.
- – אנחנו מתלבשים לפי האימון – gi, או בגדי רחוב.
- – יש לנו סטנדרטים גבוהים יותר וערכים גבוהים יותר ובריונים/עבריינים אינם נמנים עם השורות שלנו.
- – אנחנו בית ספר 'רגיל' לנהיגה, אנחנו לא בית ספר לפורמולה 1.
- – אנו מלמדים הגנה עצמית פרקטית לאזרחים ולא במטרה להפוך אותם לנינג'ות.
- – אנחנו מפתחים מערכי ביטחון ומיומנויות, אבל לא מייצרים לוחמים מקצוענים.
- – אנו מלמדים באהבה, שלווה וידידות ולא על ידי שימוש בפחד או על ידי הצקה של תלמידים באמצעות סיסמאות כמו "אל תהיו קורבן" או "אנחנו עושים דברים רעים לאנשים רעים". זה לא המוטו שלנו.
- – אנחנו לא מלמדים את התלמידים שלנו להגדיל את האגו שלהם או להיות רשעים או 'מגניבים'.
- – אנו מלמדים תוך שימוש בגישה צנועה ולא באמצעות מילים כמו: "גע בי והשיעור הראשון שלך בחינם". זו הגישה השגויה, לדעתנו.
- – המקום שלנו הוא בית ספר שבו אתה יכול לשלוח את אשתך, או את ילדיך ללמוד.
- – אנו חולקים ידע באופן חופשי.
- – אנו מלמדים אומנויות לחימה מסורתיות ומודרניות.
- – KAPAP הוא שילוב מחושב מבוסס חקר של סגנונות.
- – יש לנו מערכת דירוג המתאימה לאזרחים.
- – אנו מלמדים כבוד ומשמעת.
- – אנו משתמשים בכל דבר שיכול לעזור לנו לצמוח למערכת.
- – אנו מנתחים את כל הרכיבים הכלולים. זה מה שאנחנו עושים.
- – אנו מציעים סרטונים, אך הם לא נועדו להחליף הכשרה או מורים בפועל.
- – אנו מאמינים שהמורים שלנו חייבים להכיר את תלמידיהם.
- – לא נמכור תעודות קידום ואנו דורשים מהתלמידים שלנו לעבור את ההכשרה כדי להרוויח את החגורה שלהם.
- – יש לנו כבוד וזכות ללמד ולהוביל את תלמידינו.
- – לא ננסה להצמיח את הארגון יותר ממה שאנחנו יכולים להתמודד עם ניהול תקין שלו.
- – אנו דורשים איכות הוראה ומקפידים על סטנדרט הוראה גבוה יותר.
- – המורים שלנו חייבים לאמוד את היעילות של מה שמלמדים את תלמידיהם.
- – אנחנו משפחה, וכולנו נגדל ביחד.
במתקני אימון רבים מדי, תלמידים נפצעים על ידי מדריכים נלהבים מדי שנותנים לאגו שלהם להכתיב את מערכי השיעור, ולעתים קרובות תלמידי מגיעים לחדר מיון, כי כמאמנים, הם לא עמדו בסטנדרטים טובים של הכשרה.
אחרים מוכרים את השיטה שלהם באמצעות שיווק טוב ו/או רע, בהתאם לנקודת המבט. לעיתים זה הופך להיות שיווק טוב, מכיוון שהוא מסתמך במידה רבה על פחד של אנשים וחוסר השכלה. יש לזה שוק. הטקטיקה הזו עבדה במשך שנים, אבל זה לא הופך אותה לנכונה, וגם לא טובה. טקטיקה שיווקית הזו מבטיחה הכנסה, אך על חשבון התלמידים, ובמקרים רבים על חשבון המדריכים.
אז למה כל האגו והטסטוסטרון? למה הצורך למכור את עצמך על סמך דמות קולנועית? כל אחד יכול לקרוא לעצמו 'מומחה' בימינו ובאמצעות שיווק יעיל, הם יסכנו סטודנטים רבים בגלל סטנדרט אימון נמוך.
יותר מדי מתאמנים משלמים את המחיר של מגמת השיווק המפוקפקת הזו. באומנויות לחימה, כל לימוד צריך להתחיל עם גישה טובה. עלינו ללמד את היחס הנכון ואת הבטיחות הראויה. זוהי חובתנו כמדריכים ומחנכים. אנחנו מלמדים אומנויות לחימה. אנחנו אמני לחימה ראשונים ואחרונים.
עם חינוך באומנויות לחימה מסורתיות, אנו רוצים להפוך את זה ל"אמיתי" יותר עבור התלמידים שלנו. אנחנו לא דורשים משמעת צבאית וקסדות כדי להוכיח שהשיטות והטכניקות שלנו עובדות.
מורה אמיתי הוא תמיד תלמיד והגישה שלו חייבת להיות "תמיד תלמיד, לפעמים מורה", והיא צריכה להישאר כזו. כשאתה בוחר את המורה שלך, הימנע מכל מי שמייצג את עצמו כרב-מאסטר, שכן בקרב, אף אחד אינו רב-אמן.
KAPAP עוסק יותר בללמד אנשים איך לחיות אורח חיים איכותי ולא לחיות אנשים מפחדים.
אנחנו לא תוכנית אימון 'רגילה' לאומנויות לחימה, מכיוון שאנו מספקים יותר כלים לתלמידים שלנו כולל אימונים בנהיגה טקטית, שחייה וצלילה חופשית והישרדות במזג אוויר קר – כל המרכיבים שהופכים את KAPAP לאומנות לחימה מודרנית.
מבחן קפ"פ גדעון
לסמוך על אנשים היא הדרך היחידה לדעת אם אתה לא יכול לסמוך עליהם. מבחן גדעון שלנו הוא יותר מבחן עצמי. תלוי באדם, סיום מוצלח של תוכנית המדריכים של KAPAP הוא קל מאוד, או בלתי אפשרי לחלוטין.
עם מספיק זמן ומאמץ, כמעט כל אחד יכול לרכוש את הכישורים הטכניים והטקטיים כדי להפוך למדריך KAPAP. עם זאת, המבחן הגדול ביותר ב-KAPAP הוא להפגין יושרה – תכונה שהמועמדים מגלמים לחלוטין או בכלל לא.
מי שמבקש רק לאסוף תעודות 'אגו' ימצא את תוכנית KAPAP שלנו בלתי אפשרית. לפיכך, אנו משתמשים במבחן גדעון כדי להבחין בין חברי הצוות שלנו.
באקדמיה של אבי נרדיה (ANA) אנו פועלים כל הזמן כדי להבחין בין לוחמי/מדריכי הגדעון שלנו. כדי למצוא את אלה שיובילו את KAPAP לעתיד, אנו מנקים באופן פעיל אחרים שרק רודפים אחרי תעודות ותארים אך לא מצליחים להתנהג כמו מקצוענים. תהליך מתמיד זה מבטיח שהצוות שלנו שומר על הסטנדרטים הגבוהים ביותר.
אבי נרדיה- קרב פנים אל פנים (קפא"פ)
כמייסד של קפא"פ אני מוביל את KAPAP ברחבי העולם עם מודל משפחתי. אני שמח למשוך כל כך הרבה חברים ונציגים באיכות טובה שאם הזמן הופכים להיות חברים קרובים. היום, 20 שנה מאז שהתחלתי לראשונה ללמד את KAPAP לציבור, אני גאה לראות את קפא"פ פורסת כנפיים ומתחילה לנסוק גבוה מאוד עם חברים חדשים ברחבי העולם שמצטרפים לצוות שלי מדי יום.
הקדשתי את חיי לאמנויות לחימה ואני מחזיק בחגורות שחורות באומנויות לחימה רבות ושונות ואני אמשיך לחקור ולהתפתח ועוד.
אין יותר מחמישה עקרונות ב-KAPAP המודרני (דחיפה ומשיכה, תזוזה של שיווי משקל, גבוה ונמוך, מיקום יחסי, שתי נקודות מגע) ובכל זאת שילובים שלהם יכולים לייצר יותר טכניקות ממה שאי פעם ניתן יהיה לראות!
אומנויות לחימה עוסקות באהבה ושלום, ולהיות עצמך, נקי מאגו, לחייך יותר וליהנות מהחיים, שכן החיים הם אומנות לחימה.
"שמירה על ראש פתוח היא המיומנות הכי גדולה שיש לי." – האנשי פטריק מקארתי
"עדיף להיות תלמיד של מציאות, מאשר אמן של אשליה." – אבי נרדיה
"זה לא גודל האבנים שלך, אלא מה שאתה בונה איתן." – טים בוהלר
© זכויות יוצרים 2020, אבי נרדיה וטים בוהלר
כתיבת תגובה