מכירים את הרגעים האלו שאתם מרגישים כמו לבה רותחת שניה לפני ההתפוצצות? מכירים את התחושה שזה בלתי נשלט ו"חייבים" פשוט חייבים לכעוס?
תמיד הכעס נוחת עלינו די בהפתעה, ודווקא ברגעים שלא מתאים לנו לכעוס. ברגעים כאלו השכל שלנו כאילו מפסיק לתפקד, ואנחנו חסרי אונים במובן מסוים. כשאנו מתגברים על הכעס לעומת זאת, אנחנו חשים סיפוק רב ממש כמו מנהיגים אמיתיים שלא כועסים אף פעם. אז איך עושים זאת? כיצד מתגברים על הכעס?
בין אם יש לכם סגנון כעס ציני, פאסיבי-אגרסיבי, קורבני ועוד, למדו את סגנון הכעס שלכם, מהיכן הוא מגיע ומה כדאי לעשות כדי להתמודד איתו בהצלחה.
סגנון הכעס המתפרץ
לבה רותחת זה כאן. סגנון הכעס המתפרץ הוא חסר מעצורים, וכך זה נראה:
"אם עוד פעם אחת תרים עליי את הקול, אתה עוזב את הבית!"
אומנם צריך לעצבן אתכם היטב כדי להביא אתכם עד לשם, אבל כשאתם כועסים אתם מתנהגים בתוקפנות והאנשים סביבכם רצים לתפוס מחסה.
למה אתם עושים זאת?
ככל הנראה שלא עבדתם מספיק על שליטה בכעס שלכם, ואתם מסוג האנשים שסופגים וסופגים עד שמוציאים את הכל ומתפוצצים. הנזק בצורת הכעס הזו הוא גדול למדי, בלהט הכעס שלכם אתם עשויים לומר ולעשות דברים קשים שתתחרטו עליהם לאחר מכן.
מה לעשות כדי לשלוט בכעס?
המתינו רגע עד יעבור זעם– העצה החשובה ביותר כדי להתמודד עם סגנון הכעס המתפרץ הוא להמתין רגע, ואולי אפילו שני רגעים. תוכלו לבצע נשימות ארוכות ואיטיות ולספור עד 10 לפני התגובה. כך תגלו כיצד הדחף שלכם להתפרץ על הזולת פוחת.
נהלו את הרגשות שלכם בצורה מילולית– במקום להתפרץ בכעס על כל האנשים שסביבכם, נסו לנסח את הרגשות שלכם בצורה מילולית כדי לשמור על שליטה.
משפט כמו "אני כועס מאוד שאתם מתחצף אליי" יהיה יעיל יותר מכל צעקה.
סגנון הכעס הציני
הכעסן הציני לא אומר את מה שהוא מרגיש באמת. בפנים הוא מתפוצץ מכעס, אך הוא לא מבטא את הדברים בצורה ישירה אלא בצורה צינית.
כך זה נראה:
"לא נורא ששכחת לקנות היום חלב. מקסימום לא נאכל ארוחת ערב היום"
למה אתם עושים זאת?
ככל הנראה הסיבה לכך שאתם מגיבים בציניות היא כי חונכתם להאמין שהבעת רגשות שליליים היא לא בסדר. יכול להיות שלא התחנכתם כך בצורה ישירה, אך מסיבות מסוימות הורגלתם להדחיק את רגשותיכם. למרות שכך תשמעו שנונים יותר, העוקצנות הזו עשויה לפגוע ביחסים שלכם עם היקרים לכם ביותר.
רוב האנשים לא אוהבים ציניות, בפרט אם היא זורה מלח על הפצעים הפתוחים שלהם.
מה לעשות כדי להתגבר על הכעס?
אמרו מה שבליבכם- ציניות היא תקשורת פאסיבית-אגרסיבית. נסו למצוא את המילים הנכונות כדי לבטא את הכעס בלי להשתמש בציניות "הייתי מאוד רוצה שתחזור עם שקית החלב, כדי שיהיה לילדים מה לאכול בארוחת הערב".
דברו עם הזולת לפני שאתם כועסים- תרגלו את הדיבור על מוקד הכעס שלכם, לפני שאתם מגיעים לנקודת השבירה. כך תמנעו מהערות ציניות.
סגנון הכעס הקורבני
יש אנשים שמנתבים את הכעס שלהם לגישה של "קורבן"
"אני אשמה שהם לא ילדים ממושמעים. זה בגלל שאני לא אמא טובה"
אנשים שכועסים בצורה של קורבן מוצאים דרך להפוך את כל לאשמתם. לאחר מכן, ההתפרצות והבכי הם בלתי נמנעים.
למה אתם עושים זאת?
אי שם בשנות הילדות או במהלך ההתבגרות שלכם, ההערכה העצמית שלכם נפגעה, יתכן שבעקבות ביקורת שלילית נוקבת, ולמדתם שיותר פשוט לכעוס על עצמכם מאשר להפנות את הכעס כלפי אחרים.
הנזק בסגנון הכעס הקורבני הוא שאתם נאכלים מבפנים. אם הורגלתם להפנות את רגשות הכעס פנימה, אתם נותרים עם תחושות אכזבה ותסכול תמידיות.
מה ניתן לעשות?
שברו את הדפוס הקורבני- בכל פעם שאתם חשים דחף להאשים את עצמכם, דברו עם האני הפנימי שלכם: "מי אמר שאני באמת אחראי לכך? האם זה בטוח אני?" במקום לקבל אחריות באופן אוטומטי לכל מה שקורה סביבכם, פקפקו בכך. כך תשברו את הדפוס שמוביל לסגנון הכעס הזה.
שפרו את הערך העצמי שלכם בדרכים שונות- שוחחו עם מטפל כדי שיסייע לכם להתמקד בתכונות החיוביות שלכם, או ערכו רשימה שלהם. עצבו את ההערכה העצמית החיובית שלכם, וכך ממילא תשלטו בכעס הרבה יותר טוב.
סגנון כעס מתוסכל
הכועסים בסגנון כעס מתוסכל, שומרים עוד ועוד את התסכול שלהם עד שמתפרצים.
איך זה נראה: "נמאס לי שלא מקשיבים לי פה בבית! לכו לבית אחר"
תגובה כזו היא לא תולדה של המעשה הנוכחי של הילדים, אלא בדרך כלל תוצאה של תסכול מצטבר וממושך.
למה אתם עושים זאת?
ככל הנראה אתם לא חשים מרוצים במקום בו אתם נמצאים, ותחושה זו גורמת למגוון תחושות נוספות: צער, תסכול וכמובן כעס. אולי הנישואים שלכם עלו על שרטון, אולי הילדים שלכם לא ממושמעים, כך או כך, אתם מתוסכלים. הנזק בכך שאתם מתוסכלים הוא שאתם תמיד במצב מתוסכל שמוכן להתפוצץ. תמיד האנשים שסביבכם יעוררו את העצבים שלכם, לא משנה מה יעשו.
מה ניתן לעשות כדי לשלוט בכעס?
רדו לעומק הדברים- היו כנים עם עצמכם ושאלו 'מדוע אני כועס בעצם' חפרו עמוק בתוככי נפשכם, והבינו שזה לא באמת בגלל התנהגות הסביבה. אם אינכם מצליחים לעשות זאת בכוחות עצמכם, התייעצו עם מטפל או פסיכולוג מקצועי.
בצעו התניה הפוכה ודמיון מודרך כדי לשלוט בכעס – עצמו את עיניכם ודמיינו גל של צבע בהיר ונעים שוטף אתכם וממלא את נפשכם בטוב. קחו מספר נשימות שקטות, ואמרו לעצמכם את כל מה שמציק לכם מבפנים. הנטיה שלכם לכעס תלך ותפחת ככל שתתמידו בתרגילים כאלו. כמו כן, היו מודעים לתחושות הגופניות בזמן שהכעס והתסכול משתלטים עליכם. אצל חלק מהאנשים תהיה חריקת שיניים, חלק ירטנו או יקללו. זהו את התגובות הפיזיולוגית הרפלקסיביות ונקטו בתגובות אחרות.
סגנון כעס פאסיבי- אגרסיבי
סגנון הכעס הזה דומה במקצת לסגנון הכעס הציני. האדם הכועס אינו מביע באופן ישיר את הכעס אלא מבטא אותו בצורה סותרת:
"אופס, האם זרקתי את כל המשחקים שלך לפח"?
למה אתם עושים זאת?
אתם לא אוהבים להתעמת עם אנשים, אבל מצד שני לא אוהבים להפסיד במערכה. אנשים הופכים לפאסיבים-אגרסיביים שהם חשים שהם לא אהודים על ידי אחרים או שמאלצים אותם לצאת מאזור הנוחות שלהם שוב ושוב. הנזק בכך שאתם בוחרים בסגנון הכעס הפאסיבי-אגרסיבי הוא שאתם גורמים לאנשים סביבכם להיות מתוסכלים. אתם מונעים מאנשים אושר, במקום לחתור ולממש את המטרות האמיתיות שלכם. בסופו של דבר, כולם מפסידים כתוצאה מכך.
מה ניתן לעשות כדי לשלוט בכעס?
העצה החשובה ביותר: אפשרו לכעס שלכם לבוא לידי ביטוי- אמרו לעצמכם שהכעס הוא צורת ביטוי לגיטימית של הנפש שלכם. אמצו את המנטרה: אסרטיביות היא טובה, אך תוקפנות היא שלילית והיא פוגעת באנשים.
אל תענישו, הסבירו- במקום להעניש את האחרים ולהגיב בצורה פאסיבית-אגרסיבית, לא לענות לטלפונים, להשליך לפח את כל המשחקים של הילד או כל סוג הענשה אחר, מצאו את האומץ להתייצב מול אלו שפגעו בכם ולומר להם את האמת.